הצל שברא את המציאות: בעקבות "שרלוק הולמס האמיתי"
הדמות המפורסמת ביותר בתולדות הספרות מעולם לא נשמה אוויר מלונדון, מעולם לא אחזה בזכוכית מגדלת ומעולם לא פתרה תעלומה בין דפי ההיסטוריה הממשית. ובכל זאת, הצפייה בסרט התיעודי "שרלוק הולמס האמיתי" מותירה את הצופה בתחושה, שדווקא הבלש מרחוב בייקר הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר על המודרנה.
הסרט אינו מסתפק בסקירה ביוגרפית יבשה של יצירתו של סר ארתור קונן דויל, אלא חושף כיצד הבדיה הספרותית הקדימה, ולמעשה המציאה, את עולם המדע הפלילי.
מתברר כי בתקופה שבה נכתבו הספרים, תחום הזיהוי הפלילי היה כמעט בגדר מדע בדיוני. המשטרה גיששה באפילה ללא כלים מדעיים, עד שהגיע אדמונד לוקאר הצרפתי, האיש שהניח את היסודות לקרימינולוגיה המודרנית, והודה בפה מלא כי ההשראה לכל פועלו נבעה ישירות משיטותיו של הולמס. הקשר הזה אינו מקרי; קונן דויל, שהיה רופא בהכשרתו, העתיק את עקרונות התצפית הרפואית והאבחון הקליני אל זירת העבירה. הוא הבין שכל פרט קטן – כתם בוץ, סוג של אפר טבק או שפשוף בנעל – הוא חלק מרשת ענפה של ראיות.
לוקאר עצמו ניסח זאת במה שידוע כיום בתצור ״עקרון ההחלפה״: כל פעולה של הפושע מותירה סימן. משימתו של החוקר היא לצור ולהבין את הסימנים האלה. ממש שרלוק הולמס.
גם קרימינולוגיה
השפעתו של הבלש חורגת הרבה מעבר לחדרי החקירות של המאה ה-19. הסרט חושף כיצד שיטות של מיפוי אזורי פשע ופרופיילינג פסיכולוגי, שנראות לנו היום מובנות מאליהן בסדרות מתח, הועלו לראשונה על הכתב בדמיונו של דויל. אפילו המדען הראשי של נאס"א מופיע בסרט ומסביר כיצד הגישה ההולמסיאנית מנחה את חקר החלל: גילוי מדעי, לדידו, הוא מלאכת הרכבה של פאזל סבוך לכדי תמונה שלמה ונהירה, בדיוק כפי שלימד אותנו הבלש הגדול.
מורכבות הסופר
אולם, לצד ההערצה העולמית, הסרט מציג זווית אנושית ומורכבת של היוצר עצמו. בראיון נדיר וחשוף במיוחד, מתגלה קונן דויל כמי שקץ בפרי יצירתו. הוא מודה בשלב מסוים כי ביקש להיפטר מהדמות שהפכה למעמסה על חייו, ורק הפצרותיהם הבלתי פוסקות של חבריו מנעו ממנו לנטוש את הכתיבה כליל. היחס שלו לדמויותיו מעורר תמיהה, לעיתים אף אי-נוחות; הוא מכנה את ווטסון "חברו הטיפש של הולמס" ומפגין נימה לגלגנית, כמעט מתנשאת, כלפי הקהל השבוי בקסמי הבלש.
אין גבול לדמיון
הפרדוקס המרכזי העובר כחוט השני לאורך הסרט הוא העובדה שדויל עצמו מעולם לא עסק בבילוש. הוא היה איש רפואה שכלל לא נחשף לעולם הפשע הממשי, וכל אותן שיטות ששינו את פני האנושות נולדו אך ורק בין כתלי מוחו הקדחתני. הכוח הזה, של ספרות שמכתיבה למציאות את פניה, משתקף גם בקהילות המעריצים שחוגגות את דמותו עד היום במשחקי תפקידים ובאינספור עיבודים וחיקויים. "שרלוק הולמס האמיתי" הוא עדות לכך שלפעמים הבדיה חזקה מהאמת, ושהבלש שמעולם לא היה, ממשיך לפתור לנו את חידות העולם גם מאה שנים אחרי שיוצרו ניסה להשתיקו.